הצלחנו לצאת מוקדם מהרגיל, ובשעה שמונה התחלנו לנסוע לכיוון דרום.
לפנינו נסיעה של כמעט חמש שעות, עד ל: Head –Smashed-In Buffalo Jump, מוזיאון שמתאר את תרבות האינדיאנים ובעיקר את הדרך שבה היו צדים את עדרי הבאפלו. אחרי שביקרנו במוזיאון האינדיאנים בבאנף, הן מאוד מצפות לביקור היום.
הנסיעה עוברת ממש חלק. אנחנו צריכים להגיע עד אחת בצהריים, ולכן אנחנו גומעים את המרחקים כמעט ללא עצירות מלבד תדלוק, וביקור באגם בשמורת kasanankis.
הנוף משתנה, הופך מישורי, ואת היערות מחליפים שדות מעובדים וחוות חקלאיות. גם מזג האויר מתחמם. אורי וליאב חולקות תורות באייפד, וליאב מצליחה להרדם בשעה האחרונה.
אנחנו מגיעים ממש כמה דקות לפני תחילת המופע, חם כמו קיץ ישראלי, לא יאומן איזה הבדל מהרוקיס.
המופע מתקיים בחוץ בשמש. המנחה שואל מי הגיע מהמקום הכי רחוק: יש שם תיירים מארה"ב, אירופה, ואנחנו כנראה עברנו את הדרך הכי ארוכה...
במופע מופיעים כמה רקדנים ומציגים ריקודים אינדיאנים אותנטיים לפי מסורות של כל מיני שבטים.
בסוף המופע המנחה מזמין את כולם לעמוד במעגל ולרקוד יחד ריקוד של שלום (הוא מבקש גם את הנציגות הישראלית כמובן). ליאב ואייל קמים לרקוד, וזהו סיום מאוד מיוחד ומרגש.
ליאב הפנימה לגמרי את הריקוד והיא מוכנה להסבה מריקודי ג'ז לריקודים אינדיאנים (מיותר לציין למה היא רוצה להתחפש בשנה הבאה...).
אורי אומרת שהריקודים היו נראים לה כמו הצגה (בצדק, התלבושות היו קצת פלסטיות, ובכל זאת זה היה נחמד).
אח"כ אנחנו מסיירים במוזיאון בן שש הקומות שמשתלב בנוף הטבעי. המוזיאון בנוי על צלע ההר, במקום האותנטי שבו לפני אלף שנים, טרם עידן הסוסים והנשק, היו האינדיאנים גורמים לעדרי הבאפלו לקפוץ אל מותם מהצוק (אלים משהו).
הראו שם סרט מעניין שהשאיר את הבנות עם טעם של עוד, כך שאנחנו נשארים לסיבוב נוסף ורואים את הסרט פעמיים. אחר כך גם מסיירים בין המייצגים. מוזיאון מושקע ומעניין מאוד!
משם אנחנו ממשיכים לפינצ'ר קריק למוטל סופר 8, המקום בו נישן הלילה.
בדרך אנחנו רואים תחנות רוח שמייצרות חשמל, כמו אלו שיש בגולן, אבל מאות! ולאורך קילומטרים שלמים! מראה ממש חללי...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה