אנחנו מתעוררים בארבע וחצי לפנות בוקר (הטיסה הוקדמה בחצי שעה לשמונה בבוקר) ונוסעים לשדה התעופה. מחזירים את הרכב. סה"כ עברנו ארבעת אלפים וחמש מאות מייל!!
הטיסה (ארבע וחצי שעות) עוברת בסדר גמור, ואנחנו מגיעים מורעבים לניו יורק (שוב לא התארגנו עם מספיק אוכל לטיסה). השעה חמש אחה"צ (מזיזים את השעון 3 שעות קדימה) ומאד חם ולח בחוץ (ממש כמו בארץ).
אנחנו מגיעים למלון שנמצא ברחוב 39 קרוב לשדרה השמינית. די מרכזי. קרוב לטיימס סקוור.
קיבלנו חדר קטנטן עם מזגן מקרטע. מחר יחליפו לנו לחדר אחר – גדול יותר.
אנחנו יוצאים להסתובב קרוב למלון, אוכלים, ורואים את אורות הניאון והמוני האנשים ברחובות.
אנחנו נכנסים לחנות ה-m&m ומצטיידים בשקית סוכריות. משם, ממשיכים לחנות של דיסני (התגעגענו) ול-
Toys-R-Us . כולנו מתלהבים, אבל חוזרים למלון מפאת אפיסת כוחות. אנחנו עייפים וכבר מאוחר. נחזור שוב.
יש לנו 4 לילות לפני החזרה הביתה, ונשתדל להעביר אותם לאט. להוריד לחץ לקראת החזרה הביתה.
יום ראשון -
מתעוררים בקושי רב, ומספיקים בקושי לארוחת בוקר.
אורי וליאב משחקות בחדר, ואנחנו מתכננים את הדברים שנרצה לראות ולעשות בניו יורק. ננסה להתאים את הביקור למזג האויר החם ולבנות.
אנחנו יוצאים בשתיים עשרה בסאבווי לרוקפלר סנטר, ועולים ל-Top Of The Rock לקומה 70 כדי לראות את כל העיר מלמעלה. הנוף מדהים, אבל למרות הגובה חם מאוד ואין טיפת בריזה.
אורי וליאב מקטרות ואנחנו מחליטים להתפצל: אני חוזרת איתם למלון, ואייל מסתובב לעשות שופינג.
נראה לנו שהן כבר שבעות מאטרקציות... אז הן נהנות לשחק בחדר הפצפון שלנו.
כמובטח, קיבלנו חדר אחר - העתק מדויק של החדר הקודם, רק בקומה 19 במקום 15 :)
אני אומרת לפקיד הקבלה שהוא אמר שיעבירו אותנו לחדר גדול יותר. אז הוא אומר לי שכל החדרים שלהם נראים אותו הדבר. כשאני שואלת: "אז למה העברתם אותנו חדר?" הוא מסביר לי שזו קומה גבוהה יותר אז זה יותר טוב:-) לפחות הם ניסו לרצות אותנו...
אייל חוזר עם כמה רכישות חדשות ואנחנו מתארגנים לקראת נסיעה לביקור אצל זאב ועליזה (דודים של אייל). נוסעים בתחתית, ל- QUEENS. אורי וליאב מתרגשות מהמפגש ותוהות איך יראה בית בארה"ב.
המפגש מאוד מהנה, ואורי וליאב מרגישות בבית, צוחקות עם זאב ואומרות לו שהוא כמו סבא בני.
אנחנו פוגשים גם את רון (הבן הגדול שלהם), ואחרי ארוחה סינית טובה, רון אייל ואורי מארגנים "תחרות" נגינה בפסנתר. ליאב רוקדת, ומכריזה שכולם מנצחים!
אנחנו אוכלים גלידה, ורון מראה לנו את אוסף הפאצ'ים (תגים) שהוא אסף במשך השנים בפעילות שלו בצופים. מאות תגים!!! אנחנו מתרשמים מאוד והבנות מקבלות ממנו תגים מיוחדים במתנה.
אנחנו נפרדים מעליזה וזאב. היה לנו כיף מאוד! אנחנו חוזרים עם רון בסאבווי חזרה למנהטן ומקבלים ממנו הזמנה לביקור בדירה שלו.
לילה טוב.
יום שני -
גם היום מתעוררים בקושי. כנראה שעוד לא התרגלנו להפרש השעות (מה יהיה כשנגיע לארץ...).
אוכלים ארוחת בוקר שאנחנו מביאים לחדר כי אין מקום לשבת בחדר האוכל.
אורי וליאב רוצות להישאר קצת לשחק בחדר, אז אני יוצאת לסיבוב קניות קצר ואייל ממשיך לנמנם.
בשתיים עשרה אנחנו לוקחים רכבת לפארק ומצטיידים באוכל מה-whole food market בקולומבוס סירקל. אנחנו אוכלים בפארק (מאוד חם), ואז שוכרים שני זוגות אופניים עם שלשה גלגלים לזוג (אייל ואורי, אני וליאב). אנחנו רוכבים עד לאגם הסירות, לפסל של אליסה, וחוזרים להחזיר את האופניים. חוויה.
בגלל החום הגדול, אנחנו מחליטים לתת צ'אנס נוסף לגן השעשועים הרטוב (זה שליאב פתחה בו את הסנטר ביום הראשון). זה נראה לנו כמו הזדמנות לסגירת מעגל...
כולנו נרטבים לגמרי וזה בהחלט מרענן וכיף גדול לכולנו (תודה לאל, לכולנו שלום).
למרות שאנחנו רטובים אנחנו נכנסים לבקר בחנות שוורץ, ומחליטים שטויס אר אס מועדפת עלינו.
אנחנו חוזרים למלון, מתרחצים, מחליפים בגדים, ונוסעים לקחת חבילת בגדים שהשארנו אצל ניר. משם, הולכים לבקר את רון, בן דוד של אייל.
רון הוא מורה לפיזיקה בתיכון, וגם מוסיקאי מוכשר מאוד. הוא גר באזור צ'לסי בדירה מרווחת שבה הוא מקיים לפעמים קונצרטים (אייל היה בקונצרט שלו פעם הראשונה שהיה בניו יורק).
רון מראה לנו שני כלי נגינה מיוחדים שיש לו: הרפסיקורד ואורגן קלסי. אנחנו אפילו מנגנים עליהם.
אח"כ, אנחנו עולים על גג הבניין (זה בניין מלפני 100 שנה!), ורואים את נוף העיר. מאוד נהנינו מהביקור המיוחד. מקווים שנתראה בקרוב.
אנחנו אוכלים באחת המסעדות באזור את הקרפ הכי טעים שאכלנו אי פעם, ומתכננים ללכת לגלידריה ליד הבית לאכול קרפ כשנחזור לארץ.
חוזרים למלון. ננסה ללכת לישון כדי להתעורר מוקדם למוזיאון הטבע.
יום שלישי -
גם היום (למרות המאמץ), אנחנו מגיעים בדקה האחרונה לארוחת הבוקר בתשע וחצי, ומספיקים לחטוף רק משהו קטן לאכול.
היום נלך למוזיאון הטבע. אני מתלבטת האם להצטרף או ללכת להסתובב לבד. בסוף אני נפרדת מהם בכניסה לסאבווי, ומפרקת את הרגליים ברחובות עד ארבע.
הבנות ואייל מאוד נהנים במוזיאון, וחוזרים מלאי חוויות וסיפורים. הם ראו סרט על החלל בפלנטריום, הרבה דינוזאורים, תצוגה על המוח עם הרבה משחקים אינטראקטיביים ותצוגת צפרדעים מדהימה. אייל מצטער שהוא לא לקח מצלמה...
אנחנו נחים קצת ואז יוצאים לאכול ולהסתובב באזור הטיימס סקוור. נכנסנו לקנות צעצעועים לבנות בטויס אר אס. הבנות קיבלו תקציב והן מחליטות לצרף את הכסף ולקנות מתנה יחד (שמחנו על שיתוף הפעולה היוצא מן הכלל!).
בלילה, קשה לכולנו להרדם. אנחנו מבינים שזה הלילה האחרון שלנו בטיול, ויודעים שאם נלך לישון הבוקר יגיע, והטיול המדהים שהיה לנו יגיע לקיצו...
יום רביעי - היום האחרון!
ואוו, עבר עלינו לילה ארוך. התעוררנו כמה פעמים ואפילו הטלפון הישראלי שלי צלצל באמצע הלילה (חסימת השיחות הסתיימה יום אחד מוקדם מידי) וזה היה עוד סימן שהגיע הסוף. אורי נפלה מהמיטה (והמשיכה לישון כאילו כלום) ועוד כל מיני דברים שגרמו לשנתנו לנדוד...
והנה הגיע הבוקר. אורי ואני יורדות להביא אוכל לחדר, אורזים את התיקים ועושים צ'ק אאוט בפעם האחרונה.
אנחנו נוסעים בשתי רכבות עד לבאטרי פארק, לראות את פסל החירות. אורי וליאב רוצות לעשות את השייט לפסל, אבל יש תור ארוך אז אנחנו מוותרים. מחליטים ללכת על הטיילת לראות את גשר ברוקלין.
פתאום אנחנו נזכרים שעליזה סיפרה לנו שיש כאן מוזיאון על האינדיאנים ובחינם. מה טוב יותר ליום האחרון מאשר להיזכר בחברינו האינדיאנים?
אז אנחנו נכנסים למוזיאון. אורי וליאב מראות בקיאות רבה במוצגים (מתחילת הטיול), וליאב לוקחת אותנו לסיור בין התצוגות. היא מסבירה לנו איפה היא גרה (פעם בגלגול הקודם היא הייתה אינדיאנית), מה היא לבשה, ועוד פרטים על המשפחה שלה (מתוקה אמיתית!)
היום מזג האויר ממש נפלא ואנחנו מטיילים ויושבים במסעדה נעימה בפיר 17 עם נוף של גשר ברוקלין.
משם אנחנו מסיימים את היום בסיבוב קניות אחרון, כשמלווה אותנו גשם דקיק בברכת פרידה.
כשניסע אח"כ לשדה התעופה הוא כבר יתחזק יותר...
הטיסה עברה בסדר ושמחנו מאד על קבלת הפנים הנעימה בשדה התעופה. תודה.
אח"כ בערב דוד קופץ לביקור קצר. איזה כיף להיפגש שוב בארץ.
במהלך הסופ"ש נפגוש את כל המשפחה. התגעגענו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה